שמי הילה ברוך. הצטרפתי למאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בשבוע ה-13 למחאה ואחד הדברים שאני נתקלת בו מידי יום זה חוסר הידע של הרבה אזרחים בפוליטיקה, מדעי המדינה ואזרחות. אז אנסה לפשט את הנושא עד כמה שאפשר.
מגילת העצמאות ויסודות הקמת המדינה -
(נכתבה בשנת 1948 לייסוד המדינה ואיתה הצהרות האו''ם ומדינות נוספות)
"מדינה ישראל "תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.
מדינה ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק, והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע, ומין.
מדינת ישראל תבטיח חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
מדינת ישראל תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות.
מדינת ישראל תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. (המסמך המכונן של ארגון "האומות המאוחדות (האו''ם) אשר מהווה חוקה לארגון.
הצהרות מכוונות כלפי ערבים תושבי מדינת ישראל תוך כדי שמירה על שלום ולקיחת חלק בבניין המדינה על בסיס אזרחות מלאה ושווה והשתתפות במוסדות השלטון.
מקור למידע: של מגילת העצמאות:
מקור למידע של מגילת האומות המאוחדות (האו''ם)
שיטת הממשל בישראל:
בישראל קיימות 3 רשויות של ניהול הממשק המדיני:
הממשלה- הרשות המבצעת (סמכות מטעם חוק יסוד הכנסת)
הכנסת- הרשות המחוקקת (סמכות מטעם חוק יסוד הממשלה)
בית המשפט העליון- הרשות השופטת. (סמכות מטעם חוק יסוד השפיטה)
כיום, אין כוחות שווים בין 3 הרשויות הללו ובעצם ישנה עדיפות לשתי רשויות בלבד, הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת). השיטה הפרלמנטרית הקיימת בארץ, אומצה על ידי המנדט הבריטי ששלט לפני קום המדינה ורוב של 61 חברי כנסת יכול להעביר כמעט כל חוק. יתר כל כן, הרשות המבצעת (הממשלה) צומחת מתוך הרשות המחוקקת (הכנסת), ולכך יש ניגוד עניינים בין שני הגופים הללו.
בבחירות הקיימות כיום, אזרחים בישראל בוחרים במפלגה בבחירות לכנסת. בזכות הצבעה היחידה הזאת נקבעים המנדטים למפלגות, ומתוך המפלגות שמתאחדות להקים ממשלה, נבחרים נציגים לכהן בממשלה.
מקור למידע לשיטת הממשל בישראל:
מקור למידע על בחירות לכנסת בישראל.
מקור למידע על חוקי יסוד של מדינת ישראל
ההפיכה המשטרית -
למה בעצם קובץ החוקים שמובאים לחקיקה היום תחת הכינוי "הרפורמה המשפטית" על ידי שר המשפטים יריב לוין (ינואר 2023) מובנת היום "כהפיכה משטרית?
יש לכך הרבה סיבות, אך אתמקד בעיקרונות המרכזיים שלה.
שתי רשויות במדינה שלא מופרדות הן הממשלה והכנסת
הכנסת שמכילה 120 חברי כנסת אמורה לייצג את כלל האוכלוסיה ולא רק את האג'נדות הפוליטיות של מפלגות שמרכיבות את הממשלה ולכן, מפאת המדיניות של "משמעת קואליציונית" חברי הכנסת משמשים למעשה כזרוע נוספת של הממשלה.
משמעת קואליציונית מחייבת את חברי הכנסת מטעם הקואליציה להצביע על חוקים עם הממשלה. חבר כנסת מטעם מפלגה שמיוצגת בממשלה, חייב להצביע בעד חוקים שעולים בכנסת מטעם מפלגות הקואליציה ולא לפי צו מצפונם ולכן חברי הכנסת האלה בעצם מנוהלים על ידי הממשלה על פי ההסכמים הקואליציונים כנחתמו מראש. והיה אם חבר כנסת מצביע בניגוד לעמדת מפלגתו, מופעלות כנגדו סנקציות מינהליות כמו קנסות ואף הסכמות לאי קידום חברי כנסת כאלה בתוך המפלגה.
מקור למידע של משמעת קואליציונית
הכנסת הראשונה שכונסה במדינת ישראל נקראה בתחילתה "האספה המכוננת."
תפקידה היה לכונן חוקה במדינת ישראל. האסיפה התכנסה בעשרים וחמישה בינואר 1949על מנת לכונן חוקה, אך בשל אי הסכמות, החוקה לא חוקקה עד היום במדינת ישראל.
מטרתה של חוקה היא להגן על זכויות אזרח בסיסיות בחוק אבל מכיוון שלא נחקקה כזו מעולם, נאספו במהלך השנים מספר חוקי יסוד שבהם "מבטיחים" זכויות מסוימות לאזרחים כעילה להפוך לחוקה בעתיד. למעשה זכויות האדם בישראל אינן חקוקות בסלע בכלל מכוון שכיום חוקי היסוד נתנים לשינוי בהצבעה של רוב פשוט (simple majority) של 61 חברי כנסת.
במדינת ישראל כיום, אחד מהכוחות היחידים שמאזנים ומגבילים את הרשות המבצעת והרשות המחוקקת (שפועלת באופן אחיד על ידי משמעת קואליציונית) היא הרשות השופטת. (בית המשפט הגבוה לצדק---בג''ץ). היכולת של הרשות השופטת להיות רשות עצמאית ונפרדת לכנסת ולממשלה הופכת אותה לאחת המנגנונים היחידים שקיימים בישראל שמטרתה להגביל את השתלטות הכוח של הראשות המבצעת והעומד בראשה (ראש הממשלה) וכן גם את הרשות המחוקקת שעלולה לחוקק חוקים בלתי סבירים.
ביקורת שיפוטית, "אקטיביזם שיפוטי" ואהרון ברק
במדינת ישראל כיום אין באמת הגנה מוצקה על זכויות האזרח במיוחד כאשר יש יכולת לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת לשנות חוקי יסוד עם 61 קולות של חברי כנסת תחת "משמעת קואליציונית"
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק הכניס את הגישה המכונה "אקטיביזם שיפוטי". ב- 1992 קבע ברק בפסקי דין משפטיים, הגבלה מפני פגיעה בשני חוקי יסוד אזרחיים: כבוד האדם וחירותו, וחופש העיסוק שבהם נתן פתח להקנות לבתי המשפט בישראל סמכות להכריז על ביטולם של חוקים שעומדים בסתירה לחוקי היסוד.
היום אהרון ברק זוכה להסתה חריגה במיוחד על ידי הממשלה ונציגיה בכנסת אך צריך לזכור שאהרון ברק היה זה שהכניס את היכולת המשפטית להגן על זכויות אדם ללא יכולת של הרשות המבצעת והמחוקקת לפגוע בהם ובכך לייצר בלם הכרחי לממשלה ונציגה בכנסת מלאגור כוח בלתי מוגבל שאינו הולם ומתאים במדינה דמוקטרית.
דמוקרטיה
במדינה דמוקרטית תקינה קיימים גופים שונים של "השלטון" בו כל רשות פועלת באופן עצמאי אחת מהשנייה עם יכולת הגבלה מאזנת ובולמת בין כל הרשויות. כיום, כפי שנאמר, הבלם היחידי שיש לפגיעה בזכויות האזרח וכן בהגבלת כוח אין סופי לממשלה ונציגותיה בכנסת, הוא בג''ץ.
תקשורת במדינה דמוקטרית:
בדמוקרטיות תקינות גם התקשורת משמשת "כשומר הסף" של האזרחים ובלם חשוב מול השלטון.
בדמוקרטיות תקינות ועצמאיות, התקשורת וחופש הביטוי זוכים להגנה מוצקת בחוקה.
אך כידוע בישראל אין חוקה וחוקים כמו: כבוד האדם וחירותו או היכולת למחות ולהפגין מול השלטון, יכולים להתבטל בהליך דמוקרטי פשוט בכנסת.
לאורך השנים התקשורת בישראל נפגעה רבות על ידי חוקים של ממשלות שונות. כמו: "חוק לשון הרע של עובדי ציבור" ועוד אין ספור חוקים ופסקי דין שעוזרים לייצר פגיעה ממשית בתקשורת ויכולתה להעביר ביקורת על השלטון.
מקור למידע על חופש הביטוי:
כיום, התקשורת בישראל מאוד לקויה וזה עוד לפני סט החוקים החדש ששר התקשורת שלמה קרעי מנסה להעביר על מנת להגביל יותר את עצמאותה של התקשורת בישראל.
מזה שנים רבות התקשורת בישראל ממומנת על ידי בעלי עסקים וכן אנשים המקורבים לשלטון. התקשורת פועלת על פי דרכם של בעלי ערוצים שונים המושפעים מאוד מהשלטון ולכן מייצרים מציאות שאינה אמיתית ובכך גורמת למסכי עשן גדולים כדי להסיט את דעת הקהל מכל ביקורת כלפי השלטון.
דוגמאות
כיום כמעט ואין כל סיקור על מעמדם האזרחי של העם הפלסטיני היושב בתוך יהודה ושומרון ונשלט על ידי משטר צבאי. לעומת זאת מתנחלים יהודים אשר חולקים את אותם שטחים, נשפטים על ידי משטר אזרחי כמו כל האנשים החיים בתוך הקו הירוק בישראל. אופן מדיני שכזה בו קבוצות אזרחים נשפטות באופן שונה על פי הדת או הלאום שלהם נקרא אפרטהייד ונוגד אמנה בינלאומית הנקראת "אמנת ג'נבה" שישראל חתומה עליה. מדיניות שכזו גוררת ביקורת ענקית ממדינות החברות באו''ם אשר רוצות להפעיל סנקציות כלפי מדינת ישראל. הדבר היחידי אשר מונע ממדינת ישראל להיחשף לסנקציות כאלה, היא תמיכתה של מדינת ארצות הברית.
מלבד התקשורת הפגומה במדינה, גם הרשתות החברתיות שעליהן יכול להשתלט גוף "זר", משקפות מציאות לא נכונה לעם בישראל. לפי הרשתות החברתיות יוצא שמדינות באו"ם הן אנטישמיות כלפי מדינת ישראל אבל במציאות בעצם המדינות החברות באו"ם מבקרות את הפעילות המדינית / צבאית המתרחשת בשטחים.
פעילות צבאית בג'נין: כאחת שפועלת מתוך המחאה כנגד ההפיכה המשטרית, אני רואה לאחרונה המון הבדלים בין מה שקורה בשטח לעומת מה שמוצג לעם הישראלי בערוצי הטלוויזיה. הפעילות הצבאית בג'נין היא דוגמה טובה לכך שבו ביום מאוד סוער של המחאה שהביאה איתה כמות היסטורית של מוחים לנתב''ג, זמן הסיקור של המבצע הצבאי זכה להעדפה ראשונה בכל ערוצי החדשות. גם זמן המסך שהוקדש למבצע פעל באופן מוגזם וחריג למבצע עצמו שבו בעצם לא קרה משהו "חריג" מלבד סיכול של "מעבדה" וכן סיקול של אנשים הפועלים נגד מדינת ישראל. לא היה שום הבדל ממשי במבצע בג'נין לבין מבצעים אחרים שראש הממשלה הכניס את את הצבא שלנו בעבר.
ביום המחאה כשהייתי ברכב שהגיע לנתב''ג שמעתי חדשות בערוץ 11 כדי לשמוע האם המחאה תזכה ליחס תקשורתי כל שהוא ובאיזה אופן. לא הופתעתי לשמוע שהפעילות בג'נין זכתה לשעה וחצי של סיקור ופרשנויות שונות של כל מיני פרשנים ביטחוניים ופוליטיים שלא אמרו יותר מידי אלה טחנו זמן מסך נכבד על מנת להסיח את דעת העם מהמחאה הגדולה והפעילות האזרחית בנתב''ג.
ביום ההוא, זכתה המחאה להיות בין הכתבות האחרונות במהדורה שנמשכה בערך 6 -7 דקות ובהם הציגו יותר הסתות נגד המחאה וכן את "ההשפעות השליליות" של המחאה על האנשים הטסים לחו''ל. עד היום לא הוכח שטיסה אחת עוקבה באותו יום. ובנוסף, ראיתי באופן אישי, אנשי מחאה שעזרו לאנשים הטסים לחו"ל לעקוף אותם כדי לעזור להם להגיע לשדה התעופה כמה שיותר מהר.
המחאה אכן לא הייתה "נעימה" אך ניסתה לפעול כמה שיותר כדי להפחית את הפגיעה באזרחים הטסים, אבל יחד עם זאת, המחאה הייתה נחושה לתת במה להתנגדות שלה להפיכה המשטרית
אנשי המחאה הבהירו שמחאה בסדר גודל כזה, תיפגע בסדר היום של האזרחים על מנת להעיר ולחשוף אותם לכל המתחולל מתחת לאפם ועיניהם על ידי הממשלה הנוכחית.
ביום שני, 25.07.23, באופן חד צדדי ללא שום תמיכה מיקצועית או דעת הקהל, עבר "תיקון לעילת הסבירות" של בג''ץ שבמהותה מבטלת את אחת הבלמים על הממשלה והכנסת שיש לרשות השופטת כביקורת שיפוטית.
מרגע זה, הרבה אנשי מקצוע ואנשים המבינים בנושא,הבינו שישראל החלה להידרדר לאופן שלטוני אחר משהיה עד כה ולהפוך את היכולת של הממשלה להיות הרשות היחידה שקובעת מדיניות. גורם יחיד או רשות אחת הקובעת מדיניות במדינה - נקרא שלטון דיקטטורי.
בימים אלו התקשורת נותנת במה לממשלה המדברת על "אחדות האזרחים במדינה" וכן "לשיחות ודיונים בהמשך לחקיקה" ומטמיעה בקהל הישראלי את ההרגשה שהממשלה רוצה "לעשות שלום ולנהל משא ומתן" עם האופוזיציה ועם ראשי המחאה אך מיד לאחר מכן נותנת זמן במה לפרשנים פוליטיים להסיח את דעת הקהל מהנאמר ואף להסיט כנגד עמדת המחאה.
גם ההשתלטות ברשתות החברתיות וקידום נושא "השיח שעכשיו צריך לנהל" אבסורדי. איך אפשר לקיים שיח עם אנשים שקבעו מדיניות כל כך בוטה ולא פופולרי על העם באופן כל כך חד צדדי כאשר בו זמנית ממשיכה להתקיים הסתה כנגד חצי מהעם המתנגד לשינוי המשטר ולשקר לחצי השני של העם השינוי הזה רק "ישפר" את חייהם.
בזכות הסתה הממושכת של ראש הממשלה כלפי התקשורת רוב גדול מהעם מפקפק באמינות פרסומם ביקורתי כלפי השלטון. נוצרה במדינה התודעה שהתקשורת מייצגת רק "אג'נדה שמאלנית בוגדת" כשהיא מבקרת או חושפת עובדות קשות מול השלטון ואת המדיניות שהיא מקיימת.
במה טוטליטרית לנאומי ראש הממשלה - ראש הממשלה המכהן מזה שנים אינו מסכים להתראיין באף ערוץ חדשות מלבד האחת הנשלטת על ידי מקורביו. שנים רבות הוא יוצא לערוצי התקשורת בנאומים מסיתים וחד-צדדיים בו אין שום מקום לעיתונות חופשית לשאול שאלות ואף להעמיד את הטענות שלו בפני ביקורת. התקשורת מעודדת את הרייטינג לנאומים האילו בכך שהיא יוצאת בהצהרות בומבסטיות ומודיעה על נאומיו כהצהרה "מיוחדת" או הצהרה "חריגה" שתשודר ב 20:00 בשיא הפריים טיים של העם הישראלי. התקשורת הישראלית מעודדת את השמעת קולו של ראש הממשלה אל מול העם ללא שום ביקורת ושאלות המשך של עיתונאים שתפקידם לערער או לחזק את האמינות בדבריו כחלק מחובתה של תקשורת עצמאית לשמש כשומר הסף בדמוקרטיה תקינה.
לאן הולכים מכאן? המדינה כיום במצב שונה מאז נגיסתה הראשונה של הממשלה בדמוקרטיה הישראלית. המחאה היום תהיה יותר קשה והזמן שאנחנו עוברים לא יהיה קל. המחאה תגביר כוחות ותמשיך להתריע על מצב החירום שאליה נקלעה המדינה.
יש סיבות מאוד חשובות לזעוק את הזעקה הכי גדולה שצריכה להישמע במדינת ישראל לאור הכיוון שראש הממשלה והממשלה הכי קיצונית שקמה עד היום לוקחים אותה. אין לאף אחד מאיתנו את הפריבילגיה להרגיש ביטחון. אין לאף אחד מאיתנו אפשרות להאמין שהזכויות הבסיסיות שלנו לא יפגעו.
שינוי המשטר הוא קצה הקרחון של השתלטות הממשלה על המדינה, וזה עוד לפני שהחוקים הנלווים "להפיכה המשטרית" הגיעו לחקיקה בכנסת.
לינק לחוקים נוספים שהממשלה מקדמת גם ברגעים אלו ולאורך כל מושב החורף של שנה 2023
Comentários